שלושת הפרחים שלי
שיר בתרגום נבל תנוס
(שיר המוקדש לקדושתו האפיפיור פרנציסקוס)
שיר שנבחר מתוך דם המילים מאת צ’יח טידיין גיי, מהדורות
קנגה, 2018
הפרח הראשון נולד ואינו מת
אהבה היא הזרע שלה ועלי הכותרת שלה
הם לוחשים את שמו בבטן החליל.
הקשיבו לקולו שאומר:
נולדתי בין בית לחם לירושלים
הגוף שלי מחזיק את הכאב
בכי של ילדים ונשים וגברים.
השם שלי נשאר הדמות שלך: אהבה
לשיר את הענווה של הנאמן הגדול ביותר.
אני נושא איתי צלקות של מבטים נטושים
אני נושא איתי את המבטים האבודים בים
של סבל,
אני נושא איתי את זעקת התקווה
אני הפרח שמפריח את אהבת המקדש
אני האור של רוח הקודש,
אני הזוהר האפל של רוח השלום
אני הקריסטל ששר את גן עדן השלום.
פרח, אני קורא לך ישו כי אתה אהבה.
עיטרתי את שמך שאינו יודע גיהנום
והצית את הקטורת המבשם את צעדי
הצעדים של העם שלך, של העם שלנו.
כשאני חושב עליך החדר מואר
עם זוהר שמימי
גלוי ובלתי נראה על השמים זרועי הכוכבים המשבחים אותך,
לבך הציל אותי מעוול.
הפרח השני שלי גדל
וכשהיא מדברת היא מתחקה בידיו
דרך השלום.
שלום היית ושלום אתה
תקשיב, ישראל:
ה’ הוא אלוהינו, ה’ אחד.
חזרתי על זה שלוש פעמים,
שש פעמים, תשע פעמים, שתים עשרה פעמים
חזרתי על זה פעמים רבות
לחשתי את זה לצמחים
זרעתי אותו בענניך
מדדתי אותו בפסוקי תפילותיך
הצעתי אותו לאלה הצמאים לשלום
לשקול את אהבתך העמוקה
“אהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך,
בכל נפשך ובכל כוחך.”
חזרתי על המסתורין שלך
כי אתה הכוכב ההולך אחריי
מבוקר עד בין ערביים ומנחה אותי
אתה הרוח שמרעננת את שתיקת הלילות האפלים שלי
אתה האוויר הצלול והמתוק הזה,
זה מבריז את הצל שלי, שמחבק את הצל שלך.
מהחושך נולד מחדש הצל שלך שנשאר
מקן מחשבותי נשימתך קוסמת לי.
אתה, משה, עקוב אחרי כדי לאמץ את צעדי
הגוף שלי, הציפורניים והשיער שלי
מידך, חוכמתי.
מה אני חושב עליך? אני כותב את שמך
על עמודי הבתים
כי אתה אהבה ושלום.
כי אתה מזבח השלום
כי אתה קשת השלום
כי אתה כבוד השלום.
כי אתה לב המילה
כי אתה נשמת החיים.
הפרח השלישי שלי נולד ועדיין חי
זה חי בכל מקום, זה רחמים
הפרח שלי לבן ופורה, אדום מלא חיים
גבוה, מלטף את ההרים
נודד דרך נשגב הטווה את שירת השלום.
כשהפרח שלי פורח הוא מעודד את האישונים הרהוטים
אותם מבטים של אהבה ושלווה שלעולם לא נולדים
בעקר ארצות אבל בעושר של שמים פוריים בשפה.
הפרח השלישי הזה שלי לא יודע דם
הריח שלו צפוף עם ניחוח
פרח שלי אני אומר לך:
הלוואי שהלב שלך היה באר דבש
הלוואי שהמבט שלך היה אופק של נזירים
הלוואי, הלוואי שצעדיכם היו דרכם של בני ישראל.
אני מאמין באמונה אחת
ושלושת הפרחים שלי
שמתי אותם באגרטל
להתחקות אחר אמונה אחת
לחצוב אור אחד
לשיר פזמון אחד
להניף דגל אחד
והדגל הזה הוא הכנסייה
והדגל הזה הוא בית הכנסת
והדגל הזה הוא המסגד.
אני מביא את האגרטל ומשקה אותו במים אחד בלבד
מים צלולים קדושים
מים ריחניים קדושים
מים קדושים יתברך שירחצו את העולם.
שלושת הפרחים שלי הופכים לעץ
מוצל והצללה
מסביר פנים ומתבונן
זה מדקלם את שתיקת הברכות
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
נולד בבית המשפט האדיב
שמקבל בברכה את אלפבית השלום
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
בדמדומי הערב
מדליק את מפלי עצי הסקה
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
להכריז על דת האהבה.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
לאסוף
את דפי הבשורה
העלים העבריים
הסורות של הקוראן.
שלושת העלים שלי,
שלושה ילדים של אברהם
שלוש הברות
א-מו-רי.
פרח, אתה האמונה האהובהשלושת הפרחים שלי
(שיר המוקדש לקדושתו האפיפיור פרנציסקוס)
שיר שנבחר מתוך דם המילים מאת צ’יח טידיין גיי, מהדורות קנגה, 2018
הפרח הראשון נולד ואינו מת
אהבה היא הזרע שלה ועלי הכותרת שלה
הם לוחשים את שמו בבטן החליל.
הקשיבו לקולו שאומר:
נולדתי בין בית לחם לירושלים
הגוף שלי מחזיק את הכאב
בכי של ילדים ונשים וגברים.
השם שלי נשאר הדמות שלך: אהבה
לשיר את הענווה של הנאמן הגדול ביותר.
אני נושא איתי צלקות של מבטים נטושים
אני נושא איתי את המבטים האבודים בים
של סבל,
אני נושא איתי את זעקת התקווה
אני הפרח שמפריח את אהבת המקדש
אני האור של רוח הקודש,
אני הזוהר האפל של רוח השלום
אני הקריסטל ששר את גן עדן השלום.
פרח, אני קורא לך ישו כי אתה אהבה.
עיטרתי את שמך שאינו יודע גיהנום
והצית את הקטורת המבשם את צעדי
הצעדים של העם שלך, של העם שלנו.
כשאני חושב עליך החדר מואר
עם זוהר שמימי
גלוי ובלתי נראה על השמים זרועי הכוכבים המשבחים אותך,
לבך הציל אותי מעוול.
הפרח השני שלי גדל
וכשהיא מדברת היא מתחקה בידיו
דרך השלום.
שלום היית ושלום אתה
תקשיב, ישראל:
ה’ הוא אלוהינו, ה’ אחד.
חזרתי על זה שלוש פעמים,
שש פעמים, תשע פעמים, שתים עשרה פעמים
חזרתי על זה פעמים רבות
לחשתי את זה לצמחים
זרעתי אותו בענניך
מדדתי אותו בפסוקי תפילותיך
הצעתי אותו לאלה הצמאים לשלום
לשקול את אהבתך העמוקה
“אהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך,
בכל נפשך ובכל כוחך.”
חזרתי על המסתורין שלך
כי אתה הכוכב ההולך אחריי
מבוקר עד בין ערביים ומנחה אותי
אתה הרוח שמרעננת את שתיקת הלילות האפלים שלי
אתה האוויר הצלול והמתוק הזה,
זה מבריז את הצל שלי, שמחבק את הצל שלך.
מהחושך נולד מחדש הצל שלך שנשאר
מקן מחשבותי נשימתך קוסמת לי.
אתה, משה, עקוב אחרי כדי לאמץ את צעדי
הגוף שלי, הציפורניים והשיער שלי
מידך, חוכמתי.
מה אני חושב עליך? אני כותב את שמך
על עמודי הבתים
כי אתה אהבה ושלום.
כי אתה מזבח השלום
כי אתה קשת השלום
כי אתה כבוד השלום.
כי אתה לב המילה
כי אתה נשמת החיים.
הפרח השלישי שלי נולד ועדיין חי
זה חי בכל מקום, זה רחמים
הפרח שלי לבן ופורה, אדום מלא חיים
גבוה, מלטף את ההרים
נודד דרך נשגב הטווה את שירת השלום.
כשהפרח שלי פורח הוא מעודד את האישונים הרהוטים
אותם מבטים של אהבה ושלווה שלעולם לא נולדים
בעקר ארצות אבל בעושר של שמים פוריים בשפה.
הפרח השלישי הזה שלי לא יודע דם
הריח שלו צפוף עם ניחוח
פרח שלי אני אומר לך:
הלוואי שהלב שלך היה באר דבש
הלוואי שהמבט שלך היה אופק של נזירים
הלוואי, הלוואי שצעדיכם היו דרכם של בני ישראל.
אני מאמין באמונה אחת
ושלושת הפרחים שלי
שמתי אותם באגרטל
להתחקות אחר אמונה אחת
לחצוב אור אחד
לשיר פזמון אחד
להניף דגל אחד
והדגל הזה הוא הכנסייה
והדגל הזה הוא בית הכנסת
והדגל הזה הוא המסגד.
אני מביא את האגרטל ומשקה אותו במים אחד בלבד
מים צלולים קדושים
מים ריחניים קדושים
מים קדושים יתברך שירחצו את העולם.
שלושת הפרחים שלי הופכים לעץ
מוצל והצללה
מסביר פנים ומתבונן
זה מדקלם את שתיקת הברכות
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
נולד בבית המשפט האדיב
שמקבל בברכה את אלפבית השלום
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
בדמדומי הערב
מדליק את מפלי עצי הסקה
וממלא את העיניים בחלומות יפים.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
להכריז על דת האהבה.
שלושת הפרחים שלי הופכים לאחד
לאסוף
את דפי הבשורה
העלים העבריים
הסורות של הקוראן.
שלושת העלים שלי,
שלושה ילדים של אברהם
שלוש הברות
א-מו-רי.
פרח, אתה האמונה האהובה
Lascia il tuo commento